פסק-דין בתיק עת"מ 58062-10-10

העתירה

1.        לפניי עתירה מינהלית, המופנית נגד החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין בישראל, מיום 21.9.10, בגדרה נדחתה בקשת העותר להכיר בו כמתמחה בעריכת-דין החל מיום 26.2.09, ונקבע כי הלה יוכל להתחיל בהתמחותו רק ביום 26.2.12, זאת בשל הרשעתו בהליך משמעתי בעת לימודיו במכללה למשפטים.

הרקע העובדתי

ההליך המשמעתי במכללה

2.        בעת לימודיו כסטודנט במסלול האקדמי של המכללה למינהל (להלן - המכללה), הועמד העותר לדין משמעתי במכללה בגין אירוע של תקיפה אלימה כלפי סטודנטית, שהתרחש בחודש אוגוסט 2008 בקורס קיץ באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, שבו השתתף, מטעם המכללה, יחד עם סטודנטים אחרים ממסלול לימודיו. הוא הורשע על-ידי הממונה על המשמעת במכללה, ביום 24.11.08, בשלוש עבירות לפי תקנון המשמעת של המכללה (להלן - התקנון): התנהגות שיש בה משום פגיעה בכבודה של סטודנטית במכללה - לפי סעיף 13.11 לתקנון; התנהגות שאינה הולמת את כבוד המסלול האקדמי או את מעמדו של סטודנט במסלול האקדמי - לפי סעיף 13.13 לתקנון המשמעת; והתנהגות פרועה ואלימה - לפי סעיף 13.12 לתקנון. דינו נגזר בהליך זה, ביום 26.11.08, להרחקה מלימודיו במכללה לשנה. הכרעת-הדין וגזר-הדין התייחסו לאירוע של תקיפה אלימה וחמורה שביצע העותר כלפי המתלוננת בחדרה, זאת, בין-השאר, על-רקע דרישתו, כי תעביר לו ולשאר הסטודנטים את מחברת הקורס שנרשמה על-ידה. ערעור שהגיש העותר לבית-הדין המשמעתי של המכללה נדחה ביום 16.2.09. לאחר ההרשעה עבר העותר ללמוד במכללה אחרת (המרכז האקדמי למשפטים - מכללת רמת-גן), שבה השלים את חוק לימודיו. בכך, גזר-הדין המשמעתי בדבר ההרחקה מהלימודים, לא האריך את משך הלימודים בשנה. תיק חקירה שנפתח במשטרה, בעקבות תלונה שהגישה הסטודנטית, נסגר מחוסר עניין לציבור.

דחיית בקשותו הראשונה של העותר לרישום כמתמחה

3.         העותר הגיש ללשכת עורכי-הדין, ביום 26.2.09, בקשה להירשם כמתמחה. ואולם, בעקבות ההרשעה בהליך המשמעתי, המליצה ועדת ההתמחות של לשכת עורכי-הדין (להלן - ועדת ההתמחות) לוועד המרכזי של הלשכה (להלן - הוועד המרכזי), שלא לאפשר לעותר להתחיל בהתמחותו אותה עת, ולהתיר לו להגיש בקשה מחודשת לתחילת ההתמחות רק בחודש מארס 2013. בהחלטה מיום 5.5.09 אימץ הוועד המרכזי את המלצת ועדת ההתמחות.

פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי מרכז

4.       ביום 7.5.09 הגיש העותר לבית-המשפט המחוזי מרכז תובענה בה"פ 4596-05-09, בגדרה עתר לפסק-דין הצהרתי, בדבר בטלותו של ההליך המשמעתי שננקט נגדו במכללה, זאת נוכח פגמים חמורים שנפלו לטענתו בהליך, וביניהם: ניהול ההליך המשמעתי בחוסר סמכות ובניגוד לתקנון, הסתרת חומר החקירה מפניו ואי-מתן אפשרות לנהל חקירה נגדית כדבעי. במסגרת התובענה בהמרצת הפתיחה, ובהמלצת בית-המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל), הגיעו העותר והמכללה להסדר פשרה, שהועלה על הכתב והוגש לבית-המשפט. על-פי ההסדר הוסכם על תיקון כתב-הקובלנה, כך שבפרק התיאור העובדתי, חלף העובדות שפורטו בכתב-הקובלנה, תירשמנה העובדות הבאות בלבד: "במסגרת קורס קיץ שהתקיים באנגליה הסטודנט התנהג באופן שלא הולם מעמדו של סטודנט במסלול האקדמי, באופן שממנו נפגעה הסטודנטית". כמו-כן הוסכם, כי ההרשעה שניתנה על-ידי רשויות המשמעת של המכללה, בעבירות לפי סעיפים 13.11 ו-13.13 לתקנון, תיוותר על כנה, וכי תבוטל ההרשעה בעבירת האלימות לפי סעיף 13.12 לתקנון. כן הוסכם, כי גזר-הדין המקורי, של הרחקת העותר מהלימודים במכללה לתקופה של שנה, יעמוד בעינו. עם זאת, נרשם בהסכם הפשרה, כי הכרעת-הדין, כמו-גם גזר-הדין, יתוקנו באופן שיבוטלו "כל התיאורים, הקביעות העובדתיות, המסקנות והנימוקים", שהועלו בהם. ביום 16.8.09 נתנה כב' הנשיאה ה' גרסטל תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה האמור, והוסיפה וציינה בגדרו של פסק-הדין, כי הצדדים הגיעו להסכמה האמורה בהמלצתה החמה, וכי היא מברכת על כך. עוד ציינה בשולי פסק-הדין כדלהלן: "עם מתן תוקף של פסק-דין, רשאי כמובן המבקש לפנות שוב ללשכת עורכי-הדין לבחינה מחודשת של אישור ההתמחות, ואין לי ספק שהלשכה תשכיל לדון בפנייה זו, לאחר שינוי הנסיבות שחל, בלב פתוח ובנפש חפצה".

דחיית הבקשה השנייה של העותר לרישומו כמתמחה

5.       לנוכח פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז, הגיש העותר ביום 16.8.09 בקשה נוספת לאישור ההתמחות, אשר נבחנה על-ידי מוסדות הלשכה. חרף התיקון בפסק-הדין המשמעתי, בהתאם לפסק-הדין המוסכם שניתן בבית-המשפט המחוזי מרכז, החליט הוועד המרכזי, ביום 22.12.09, לאמץ את המלצת ועדת ההתמחות מיום 26.11.09, שלא לשנות את ההחלטה המקורית מיום 5.5.09, וקבע כי העותר יוכל לחדש את בקשתו בחודש מארס 2013. בדיון בוועד המרכזי הושמעה דעה, כי לנוכח שינוי הנסיבות במתן פסק-הדין על-ידי בית-המשפט המחוזי מרכז, אין זה ראוי כי תקופת עיכוב ההתמחות למשך ארבע שנים תיוותר בעינה. אחד מחברי הוועד המרכזי, עו"ד אפי נווה, דחה את ההסתייגות האמורה, זאת תוך כדי אימוץ גרסתה של המתלוננת אשר הועלתה במכתב ששלחה באת-כוחה לוועדה, בציינו: "אני סבור שאין מקום להתערב בהחלטת ועדת ההתמחות, אני סבור שההחלטה סבירה ומאוזנת. היא לקחה בחשבון את כל השיקולים הרלבנטיים. צריך גם להסתכל בעיניים של הבחורה הזו. זו בחורה שאין סיבה לפקפק בגרסה שלה. הגרסה שלה התקבלה על-ידי הוועדה. אני רואה פה את המכתב שנכתב על-ידי איגוד מרכזי הסיוע, מעו"ד בליליוס, המכתב הזה הוא מכתב די חמור... איך תראה הלשכה גם מבחינה ציבורית, היא באה ומגנה על תוקף...". בהמשך הוסיף אותו דובר: "יותר קל לנו שיעתור לבית-משפט, שבית המשפט יגיד לנו: רבותיי, החמרתם, בבקשה תהפכו את זה לשנתיים...". כאמור, באותו דיון החליט הוועד המרכזי שההחלטה המקורית בדבר עיכוב תחילת ההתמחות תעמוד בעינה.

העתירה הראשונה בעת"מ 315/10

6.       על ההחלטה האמורה של הוועד המרכזי, מיום 22.12.09, הגיש העותר ביום 7.2.10 עתירה לבית-משפט זה, בתיק עת"מ 315/10, אשר נדונה לפניי. בדיון שהתקיים ביום 6.4.10, הערתי, כי פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי מרכז, שנתן תוקף להסכם הפשרה בין העותר לבין המכללה, הביא לשינוי הבסיס העובדתי שעמד ביסוד החלטת הוועד המרכזי מיום 5.5.09, אשר הסתמכה על העובדות שנקבעו בהליך המשמעתי במכללה. בעקבות ההערות האמורות, הודיע ב"כ לשכת עורכי-הדין, כי הוא מסכים שהמלצת ועדת ההתמחות והחלטת הוועד המרכזי תבוטלנה, ויתקיים דיון מחדש בבקשתו של העותר לאישור ההתמחות, לאור פסק-הדין שניתן בבית-המשפט המחוזי מרכז. על-יסוד הודעתו זו, התייתר הצורך להכריע באותה עתירה, וניתן פסק-דין שהורה על מחיקתה.

המלצת ועדת ההתמחות מיום 28.6.10

 7.        בעקבות הדיון בעתירה, דנה הלשכה פעם נוספת בבקשתו של העותר. ועדת ההתמחות שמעה את טיעוני העותר, שהובאו באמצעות בא-כוחו, הן בכתב והן בעל-פה, ובחנה מחדש את כל החומר הרלבנטי שהגיע לידיה. כאשר נשאל ב"כ העותר על-ידי חברי הוועדה, מה גרסתו באשר לעובדות נושא ההרשעה המשמעתית, השיב: "הוא לא הודה בעובדות, אלא הסכים להיות מורשע. אני לא רוצה להיכנס לעובדות". בתגובה להערה של אחד מחברי הוועדה, לפיה הלשכה רשאית לשקול להסתמך על "ראיות מינהליות" בדבר נסיבות האירוע, הבהיר ב"כ העותר, כי מרשו מכחיש את המעשים הפליליים שיוחסו לו על-ידי המתלוננת וכי "נראה כי אין ללשכה כלים לעריכת בירור עובדתי". בסופו של הדיון, החליטה ועדת ההתמחות, פה אחד, להמליץ לוועד המרכזי לעכב את רישומו של העותר להתמחות בשנתיים, חלף שתי ההחלטות הקודמות לעכב את ההתמחות בארבע שנים. ההמלצה הייתה מפורטת ומנומקת, ותובא להלן במלואה:

"זו פעם שלישית שאנו דנים בבקשה זו. מלכתחילה, כאשר הובא העניין בפנינו, הוצגה בפנינו ההחלטה של גורמי המשמעת במכללה, על-פיה נקבעו עובדות חמורות בקשר להתנהגות המבקש. לאחר מכן, פנה המבקש לבית-המשפט המחוזי, ובדיון בינו לבין המכללה הגיעו להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של פשרה [צ"ל - פסק-דין] על-פיו נותרו על כנם חלק מסעיפי ההרשעה, ובוטל האישום בעבירה לפי סעיף 13.12 לתקנון המשמעת של המכללה, הדן בעבירה של התפרעות ו/או אלימות. הושאר על כנו העונש של הרחקה לשנה, אך בוטלו כל הקביעות העובדתיות.

בתור לשכת עורכי הדין שאמורה להכריע לטובת הציבור על כניסה לטרקלין עריכת הדין, אנו תוהים מה זאת הרשעה ומה זה עונש ללא עובדות?

בהליך בפני בית-המשפט לא היו מיוצגות המתלוננת, אשר הגישה חומר גם לפנינו, ולא לשכת עורכי הדין. ההחלטה התקבלה על-פי ההסכמה לפשרה שהושגה, כאמור, בין המבקש  למכללה.

אין דעתנו נוחה מהתוצאה לפיה נעלמו העובדות ונותרו ההרשעה והעונש. אף-על-פי-כן, עלינו למלא את תפקידנו להפעיל את שיקול הדעת באשר לנותר.